בין התשיעי לעשירי בנובמבר 1938, התרחש ליל הבדולח, ליל הזוועה שנתן את האות לרצח ולהרג יהודים, רעש הזכוכיות המתנפצות של בתי הכנסת בברלין משתלב ברעש שורפי הבתים בעוטף עזה, רוצחי התינוקות, טובחי הקשישים, אונסי הנערות, חוטפי אדם.
עוד בהיותי מנהל בית ספר בכפר חשפתי לראשונה את צוות המורים והתלמידים לשואה על כל המשתמע ממנה, חשפתי בפניהם את הטרגדיה האנושית, את הלקחים עבורנו בני אנוש, לזכור ודבר לא לשכוח ומעל הכל, לעולם לא עוד.
לצערי הרב בימים נוראיים אלה, לא הצלחנו לעמוד במשימה שלנו, בשבועה שלנו, לא עוד, לפני חודש התעוררנו למגינת הלב לעוד, עוד מהשנאה, מהאיבה הרצחנית, עוד משריפת בני אדם, עוד מאונס נשים, עוד משחיטת ילדים וקשישים, עוד מעריפת ראשי אדם, עוד מביתור איברים, עוד מחטיפת בני אדם.
בכל שנה אני מתייצב בעצרות שואה מרכזיות, לעיתים נושא דברים לעיתים רק מניח יד על כתף שורדת ושורד שואה, בכל שנה אני מביט בקרון שהובא על ידי חברי מגרמניה לנתניה, ומבטיח לעצמי שוב לעולם לא עוד והנה הנורא מכל, אחרי 85 שנים, הקולות אותן קולות, המראות אותן מראות, הכאב אותו כאב, האובדן אותו אובדן, כאילו לא חלפו 85 שנים.
כמחנך וכמנהל, כאבא, כאזרח ישראלי הגאה במדינתו, בערכיה ובסמליה, לא העליתי בדעתי שנגיע ליום בו אל מול השואה הנוראה שחווה העם היהודי וחוותה האנושות נעמוד שוב מול אש השנאה, מול תועבת אדם, מול מראות שחשבנו כי לעולם לא נראה עוד.
אין לנו זכות ואסור לנו להתייאש, אסור לנו להיכנע, אסור לנו להרים ידיים אל מול אש השנאה, אסור לזרוק למחסן הגרוטאות של ההיסטוריה את ההבטחה והשבועה שעברה מדור לדור, לעולם לא עוד, חובתנו לנו ולדורות הבאים, לכתוב באותיות קידוש לבנה, לעולם לא עוד.
מדינת ישראל ואזרחיה חייבים להיות חזקים, איתנים, כדי לפעול בנחישות שטבח השבת בחורה לא יחזור לעולם.
כערבי ישראלי גאה במדינתו ובאמונתו, אני צופה בחרדה ובדאגה ברוחות הרעות החוזרות לנשב באירופה, בארה"ב ובמדינות ערב, רוחות של הכחשת שואה ורוחות של הכחשת טבח השבת השחורה.
האנטישמיות בעולם מתעוררת מרבצה, היא מעולם לא הלכה משם, השנאה ליהודים היא מחלה ממארת שיש להדביר אותה, בחינוך ובחינוך ושוב בחינוך, מדינות נאורות, ליברליות, אינן יכולות לרחוץ בניקיון כפיהם אל מול האנטישמיים הגזעניים המרימים ראש.
המלחמה באנטישמיות ובגזענות, בשנאת היהודים ובשנאת האדם חייבת לעורר את ראשי הממשלות והמדינות לנסח מחדש את ערכיהם הבסיסים, לא עוד שנאת האחר, לא עוד אנטישמיות.
ישנן מדינות אחדות שהתעוררו בבעתה בשבת השחורה אל מול הנאצים החדשים, מול ליל הבדולח ושריפת היהודים, התעוררו בבעתה והחלו לפעול מעבר להבעת הסלידה ממעשי התועבה, מעבר להזדהות, החלו לחוקק חוקים נגד תקומת הנאציזם החדש אחרי 85 שנים.
מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, עצמאית, מפותחת, מובילה, פלא עולמי, נס גדול, למדינת ישראל יש צבא חזק, עוצמתי, צבא מוסרי, לא כמו אז, לפני 85 שנים.
אנחנו, אזרחי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ננצח את הרוע, נמגר את בני התועבה, אנחנו יביס את המאיימים להשמידנו, מהשבת השחורה נקום ונתרומם במלא הכוח, לא יהיו עוד ליל הבדולח, לא יהיו עוד שואות, לא יהיו עוד יהודים שירצחו כצאן לטבח.
השנה, שנת ה-85 לליל הבדולח, מקבלת עבורי משמעות נוספת, עוצמתית, משמעות שאנו בני האדם חייבים לעמוד כאגרוף פלדה מול הרשע, להכות בו ללא רחם, בכל מקום בעולם ולחנך לאהבת אדם, לכבוד הדדי, לחירות ולצדק, הבטחנו, לא עוד ובכוונתנו לקיים.
