מדינת ישראל כשלה בפיקוח על זיכיון ים המלח – כך קובע דו"ח חריף של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. הדו"ח חושף עשרות שנים של מחדלים שהובילו לזיהום סביבתי, אובדן הכנסות בהיקפים עצומים והיעדר פיקוח על פעילות מי"ה, המחזיקה בזיכיון מאז שנות ה-60.
עשורים של הפקרות: המדינה לא פיקחה, מי"ה פעלה ללא אסדרה
שטח הזיכיון של חברת מי"ה (מפעלי ים המלח) משתרע על פני 652 קמ"ר, פי 11 משטחה של תל אביב-יפו. עם זאת, הדו"ח חושף כי המדינה לא הפעילה פיקוח מספק על הנעשה בתחום הזיכיון ואפשרה הקמה של תשתיות תעשייתיות ללא אסדרה ובקרה הולמת. המשרד להגנת הסביבה לא עדכן במשך 25 שנה את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעל הברום, ואת רישיון מפעל האשלג במשך 15 שנה, למעט תיקונים נקודתיים. כתוצאה מכך, המפעלים פעלו ללא הנחיות מחייבות לטיפול בשפכים, בפסולת התעשייתית ובזיהום האוויר.
המועצה האזורית תמר ספגה אף היא ביקורת חריפה. על אף שמדובר באחד המפעלים הגדולים שבתחום שיפוטה, ובעל השפעות סביבתיות נרחבות גם ברמה הארצית, המועצה האזורית לא דרשה תנאים סביבתיים מעודכנים ברישיונות העסק ולא פנתה למשרד להגנת הסביבה כדי לוודא שהמפעלים והתשתיות פועלים תחת אסדרה מלאה.
השלכות המחדל ניכרות בשטח: בין השנים 2020-2024 התרחשו שמונה דליפות חומרים מזהמים שגרמו לנזק אקולוגי משמעותי ולתמותה נרחבת של בעלי חיים ומיני צומח מוגנים. מבקר המדינה מציין כי לו המשרד להגנת הסביבה היה מיישם תנאים סביבתיים מחמירים ברישיונות העסק של המפעלים – ניתן היה למנוע או לפחות לצמצם את היקף הפגיעה.
120 מיליון ש"ח לא נגבו – והמדינה לא דרשה הסברים
אחד המחדלים החמורים שמעלה הדו"ח נוגע לאי גבייה של סכומי עתק מחברת מי"ה על כרייה. למרות שמי"ה מפיקה כמויות אדירות של חומרי גלם מים המלח, המדינה לא גבתה תשלום על פעילות הכרייה שלה. ההפסד המצטבר מאי גביית התמלוגים הללו במהלך העשור האחרון עשוי להגיע ליותר מ-120 מיליון ש"ח.
מעבר לכך, המדינה לא בחנה את האפשרות לגבות תשלומים על שימוש בקרקעות שהתייבשו מים המלח: כ-250 קמ"ר מים שהפכו לקרקע נוצלו על ידי החברה ללא הסדרת תשלום. בנוסף, 240,000 דונם של שטחים שמורים נוצלו ללא דמי חכירה, ודמי החכירה של מי"ה לא עודכנו מאז 1975. רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר לא בחנו צורך בעדכון של הסכומים, מהלך שיכול היה להכניס לקופת המדינה סכומים משמעותיים.
היטל הטמנה לא נגבה מאז 2007 – הפסד של 135 מיליון ש"ח בשנה
כחלק מתהליך הייצור, מפעלי ים המלח מייצרים יותר משני מיליון טונות פסולת תעשייתית בשנה, אשר בחלקה מוזרמת לאתרי פסולת בשטח הזיכיון. הררי הפסולת הללו מזהמים את הקרקע ופוגעים בסביבה הייחודית של ים המלח – ללא כל פיקוח וללא תמריץ לצמצום המפגע. בהר המלח, אליו מועברת פסולת המלח, אף נמצא כי קיים זיהום קרקע של כ-300,000 קוב כתוצאה מפינוי כמויות גדולות של מזוט אליו.
מאז 2007 מחויבת מי"ה בתשלום היטל הטמנה בגין פסולת מלח, אך המבקר חושף שהמדינה לא גבתה ולו שקל אחד בגין החיוב. בשנת 2023 לבדה ניתן היה לגבות בין 90-135 מיליון ש"ח מהיטל זה.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן: "הממצאים שהועלו בביקורת צריכים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל. מדובר בכשלים אסדרתיים שמשכם והצטברותם מעידים על אוזלת יד, חוסר תשומת לב למשאבים ציבוריים והעדר משילות של הממשלות לאורך עשרות שנים בשטח רחב היקף שבו מצוי אחד מאוצרות הטבע החשובים של ישראל. כתוצאה מכל אלו תשתיות רבות, אתרי כרייה, בריכות אידוי מלאכותיות ומערומי פסולת שהן בעלות פוטנציאל לפגיעה בסביבה הוקמו ללא פיקוח ואסדרה הולמים ומבלי שנבחנה האפשרות לגבות היטלים סביבתיים ותשלומים אחרים בגינם".
"ראוי כי ממצאי הדוח יילמדו וכי יופקו מהם לקחים, וזאת ביתר שאת בעת הזו ממש, שעה שהמדינה נערכת לגיבוש הסדר זיכיון חדש לקראת חידוש הזיכיון בשנת 2030".
"על שרי האוצר, הגנת הסביבה והאנרגיה ומקבלי ההחלטות הרלוונטיים בדרגים המקצועיים של הרשות המבצעת לפעול בנחישות לתיקון הליקויים שהועלו, לחולל את השינוי הדרוש ולפעול לגיבוש זיכיון עתידי שימנע את הישנות הליקויים".
