אחרי שנה וחצי שלמדו רוב הזמן דרך הזום, חגים וחנוכה אחד באמצע, ילדי ישראל חווים לראשונה מזה זמן רב שגרה ויחד עם ההתרגשות התעוררו גם חרדות רבות בקרב הילדים והוריהם. הסגרים, הריחוק החברתי והיעדר שגרה עוררו אצל ילדים רבים קשיים חברתיים ולימודיים, בעיות בדימוי העצמי, עצלות וחוסר מוטיבציה.
הורים רבים מודאגים שילדיהם עדיין מתקשים לחזור לשגרת לימודים ועומדים חסרי אונים אל מול הילדים שהשתנו להם מול העיניים. אז איך תדעו לאבחן אם ילדיכם סובל מקושי וכיצד תוכל לסייע לו? רועי גור, מאמן אישי לילדים ונוער הכין עבורכם מדריך שיסייע לכם ולילדכם לחזור לשגרה מלאה וברוכה ולהתגבר על הקשיים שהקורונה הביאה איתה.
עצלות
חסם העצלות הוא ערך אוניברסלי ונפוץ אצל רבים מאיתנו והוא יכול לבוא לידי ביטוי בתדרים שונים. לא קשה לזהות עצלות והיא יכולה להתבטא בצורות שונות. תחילה, חשוב שנעשה שימוש בטרמינולוגיה הנכונה ונבדיל בין "הבן שלי עצלן" לבין "בסיטואציות מסוימות הבן שלי בוחר להתנהל בעצלות". כי אם הבן שלי מתעצל כשזה נוגע להכנת שיעורי הבית, אבל כשהוא הולך לחוג ג'ודו הוא מתמיד ומשקיע – כנראה שיש בידו הבחירה איפה להתנהל בעצלות.
כך נתמודד:
* שיחת בהירות – נזמין את הילד שלנו לשיחה ונברר מולו בשיח מלא חמלה וסקרנות מדוע בסיטואציות מסוימות הוא בוחר להתנהל בעצלות. נשים לב שאנחנו לא באים בדרישות או ממקום שיפוטי וננסה להביא לשיח מבין ואמפתי. ("אני בטוחה שזה לא פשוט", "אני מבינה שללמוד יכול להיות פחות מעניין מלהתאמן"). נשקף בעיני הילד שלנו מה החשיבות של למידה ונשאיר את ההחלטה בידיו. נאמר לו שאנחנו סומכים עליו שיעשה את הדבר הנכון ביותר עבורו.
* זיכרון הצלחה – נבקש מהילד שלנו להסתכל על נקודה כלשהי בעבר שבה הוא זוכר שהוא הצליח להתגבר על העצלות. זיכרון ההצלחה של הילד יסייע לו להבין שיש בו את המסוגלות להתגבר על הקושי.
* "חנוך לנער ע"פ דרכו"– אנחנו נפתח שיח עם הילד שלנו ונשאל אותו איך לדעתו הכי קל לו ללמוד שהוא ישמע מהפה שלו שישנם עוד דרכים יצירתיות ללמוד ואפילו דרכים שהוא יהנה מהם.
* נציע לילד להשתמש בדרך שהכי מתאימה לו- למידה דרך שמיעה/קריאה/ משחק/ לימוד בקבוצות וכו
* יומן – יחד עם הילד שלנו נשתמש ביומן אישי שהוא ינהל אותו (מומלץ בטלפון הנייד עם תזכורת) כדי לעשות לנו סדר יום שבו אנחנו נלמד ונערוך מעקב אחרי היומן כמעין תרגיל של יעד מרכזי שהצבנו לעצמנו.
גם אם תחילה הדברים לא הולכים בקלות, אל תתייאשו. אתם תיווכחו לדעת שבסופו של דבר עם שיח נכון, הדברים יחלחלו והשינוי יגיע.
קשיים חברתיים
ישנם שלושה שלבים עיקריים בהתפתחות של ילד:
השלב הלא מודע (0-6) – זהו השלב בו הילד מתנהג בחופש פעולה והוא אינו מודע לדרך שבה הוא נתפס על ידי הסביבה, מה שגורם לו לפעול . באופן שבו הוא לא מודע לצורה בה הוא נתפס ע"י הסביבה – מה שגורם לו לפעול בצורה אינטואיטיבית ללא הפרעות חיצוניות.
השלב המודע (6-12) – הילד מתחיל להיות ער ל"רעשים חיצוניים" שעלולים לגרום לו להתעסק בהשוואתיות, להתערער בעצמו ואף לטלטל את עולמו הפנימי.
שלב המסכה (+12) – זהו השלב שבו מתוך מנגנון הישרדותי הילד עוטה על עצמו מסכה במטרה להתנתק מהסיטואציה.
במידה וזיהיתם את אחד משני השלבים האחרונים אצל ילדיכם, הנה מספר טיפים שימושיים מעולם האימון האישי והNLP שיוכלו לסייע לכם בזיהוי ופתרון הבעיות :
* שיח – תחילה אנחנו נזמין את הילד שלנו לשיחה, נבקש ממנו לשתף את הקושי החברתי שאיתו הוא מתמודד. נקפיד להיות סבלניים, מלאי חמלה והבנה ונשאל את הילד אם זה בסדר מבחינתו לשוחח.
* לפי גישת ה NLP יש לנו מספר הנחות יסוד מרכזיות שיסייעו לילד שלנו לראות את המציאות בראייה רחבה יותר. הנחות היסוד נועדו לכם ההורים, תרשו לעצמכם להנגיש לילדכם את הנחות היסוד בשפה הנוחה לכם :
א. "המפה אינה השטח" – אנחנו חווים חוויה סובייקטיבית ממציאות אובייקטיבית, וחשוב שנבין שהפרשנות שלנו היא לא בהכרח המציאות. נשאל את הילד שלנו שאלות שיעזרו לו להבין באיזה מקרים הוא הבין שהוא פירש סיטואציות לא נכון או שגם אם מישהו חשב בצורה שונה ממנו, זה בסדר. "האם אתה זוכר מצב שבו חבר שלך אמר משהו ובסוף הבנת שפירשת אותו לא נכון?" או "האם אתה זוכר מקרה שבו מישהו חשב בצורה אחת – אתה חשבת אחרת והבנת שזה בסדר"
ב. "אין כישלון אלא משוב לצמיחה" –אנחנו לא נכשלים, כל עוד אנחנו לומדים מהטעות ומשפרים אותה להבא. "ספר לי מקרה שבו הרגשת שנכשלת, הפסדת במשהו ואז במקום להתעצבן, להיעלב מזה – למדת מזה להבא והשתפרת"
ג. "משמעות התקשורת היא בתגובה שמקבלים" – יש לנו את היכולת לשלוט בסיטואציה כל עוד נעשה שימוש נכון במילים. אנחנו נסביר לילדים שלנו איך לדבר את מה שאנחנו מרגישים מול אנשים שחשובים לנו לתקשר איתם. נקפיד לדבר בגוף ראשון ולהסביר איך אנחנו מרגישים כלפי הסיטואציה, מבלי להטיח האשמות.
אחד הדברים שמקלים ומקטינים את האירוע הוא הומור. ברגע שנביא הומור לסיטואציה נחזק את עצמנו בה.
אי דחיית סיפוקים:
בעידן האינסטנט, שהכל כאן ועכשיו והגירויים החיצוניים מהירים ומיידים, קיים קושי רב לסגל מיומנות של סבלנות וחסם אי דחיית הסיפוקים יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מוחשית יותר.
כך נתמודד:
- שיחת בהירות- נקיים שיח בגובה העיניים עם הילד שלנו. נסביר לו איפה אי דחיית הסיפוקים פוגשת אותנו ומדוע אנחנו מתעקשים לטפל בנושא.
- הנאה לפעולה- דרך שיתוף פעולה. בכל סיטואציה אנשים חושבים שיש להם 2 אפשרויות- כן או לא. אנחנו נשתמש באופציה השלישית- אולי ומתי. למשל במקום להגיד לילד תוריד את הזבל עכשיו אני אשאל אותו מתי אתה מעדיף להוריד את הזבל- לפני שאתה מתחיל משחק או אחרי.
עצבים:
שגרת היומיום, האינטנסיביות וחוסר הידיעה שמאפיינת את התקופה הנוכחית יכולות להעלות בנו חוסר סבלנות ולהביא להתנהגות עצבנית. מאחר שלילדים שלנו אין את הכלים להתמודד עם שינוי שגרה ומציאות אחרת ולכן או שהם מסתגרים ושומרים בבטן או שהם "מתפוצצים".
כך נתמודד:
- קבלת המצב- חיבוק פנימי. בתור התחלה נחבק את הדרקון ששוכב לנו מתחת למיטה ובמקום להתעלם ולהתנגד לכעס אנחנו נאמץ אותו ונגיד לילד- אתה כועס, זה בסדר ומותר לך.
- מציאת המקום שבו הכעס נמצא- אבקש מילדי לחפש את המקום בגוף שבו העצבים נמצאים (ראש, בטן) ואנחנו ממש ניגע במקום וניתן לו להיות. ניקח בין 3-5 נשימות עמוקות ונשחרר.
- אני כועס אבל אני לא הכעס – נדבר עם הילד ונעשה הבדלה בין 'אני עצבני' לבין 'יש רגעים שאני מתעצבן'. ברגע שנשתמש במונח הנכון יהיה לנו קל יותר לנתק את עצמנו מהרגש.
- פרשנות-(ע"פ מודל אפרת) אני אבדוק מול הילד שלי מה גרם לכעס לעלות. אנחנו נבין מה האירוע (למשל, היה לי קשה בשיעור), נסביר מה הפרשנות שהוביל האירוע (אני לא שווה, אני לא חכם מספיק) רגש – איזה רגש הגיע בעקבות הפרשנות (עצב, כעס) ותגובה- איזו תגובה הגיעה בעקבות הרגע (שבירת כלים). נבקש מהילד שלנו להיות הסנגור של עצמו ולבדוק אולי יש פרשנות אחרת לסיטואציה. למשל, היה לי קשה כי אני לא מיומן מספיק.
