מי מטפל ביולדת כשאין תינוק? היום שאחרי לידה שקטה

לידה שקטה אינה נגמרת בשחרור מבית החולים. לצד האבל, האישה מחלימה מלידה, בני/בנות הזוג חוזרים לשגרה שאינה מותאמת לאובדן, ולעיתים כבר עולה שאלת ההיריון הבא. חלי נוה, רכזת בריאות האישה במאוחדת: "נדרשת מעטפת טיפולית רציפה בקהילה"

אישה שעברה לידה שקטה שבה הביתה בלי התינוק שלו ייחלה. גם אם הסביבה שוכחת, היא עברה היריון ולידה וגופה זוכר זאת. בנקודה הזו, ההתמודדות הגופנית, הנפשית והמשפחתית רק מתחילה.

"לידה שקטה מתוארת כלידת עובר ללא סימני חיים משבוע 22 ואילך, ומתרחשת בכאחוז מהלידות – אובדן שכיח משנהוג לחשוב, גם אם לא מדברים עליו", מסבירה חלי נוה, רכזת בריאות האישה במאוחדת. "בבית החולים יש מסגרת ברורה, אך אחרי השחרור עלולה להיווצר תחושה שאין כתובת. חשוב שנשים יכירו באפשרות לפנות לגורמי הבריאות בקהילה, ולקבל טיפול רציף על ידי גורמים רב מקצועיים כמו: רופאים, אחים ואחיות, גורמי מקצוע מתחום בריאות הנפש, עובדים סוציאליים ועוד".

לידה שקטה היא קודם כל לידה לכל דבר

לדברי נוה הכאב הרגשי עלול להסתיר את התהליך הגופני שעברה האישה. "הגוף זקוק להחלמה, למנוחה ולמעקב, וייתכנו כאבים, דימום, שינויים הורמונליים ועוד. בהופעת תסמינים חריגים, החמרה בכאב, חום או תחושה מדאיגה. מומלץ לא להמתין לבדיקה המתוכננת ולפנות לבדיקה בהקדם".

אין דרך אחת נכונה להתאבל

בהיבט הרגשי חשוב להבין שכל אישה וכל משפחה מגיבות אחרת: יש שרוצות לדבר, יש שזקוקות לשקט, ויש שעדיין אינן מסוגלות לחזור לשגרה. "עצב, כעס, אשמה, בלבול או קנאה בנשים הרות ובמשפחות עם תינוקות עשויים להופיע בעוצמות משתנות. גם כאשר ההיריון הסתיים בעקבות החלטה על סיומו, הכאב והאבל עשויים להיות משמעותיים לא פחות", אומרת נוה.

לדבריה, שאלות כמו "האם עשיתי משהו לא נכון?" נפוצות מאוד. שיחה עם הצוות הרפואי על הממצאים והבירור מפחיתה חוסר ודאות, גם אם הסיבה לא תמיד ידועה. לרוב האובדן אינו קשור לפעילות גופנית, ליחסי מין, למתח או לעיתוי הפנייה, וגם גורמי סיכון רפואיים אינם מטילים על האישה אשמה.

"לאבל אין לוח זמנים", היא מציינת, "אך כשהמצוקה פוגעת בתפקוד, החרדה גוברת או שאין יכולת להתמודד, כדאי לפנות לאחות או הצוות המטפל, שיחברו לגורם עבודה סוציאלית או בריאות הנפש לסיוע רגשי. לעיתים המצוקה מתעוררת או מתעצמת רק כעבור זמן וגם אז לגיטימי לפנות לעזרה".

גם בן או בת הזוג חוו אובדן

ברור לכולנו כי במקרים אלו תשומת הלב מופנית בעיקר לאישה, אך גם בן או בת הזוג איבדו תינוק, ולעיתים הם גם תומכים באישה, מטפלים בילדים, מעדכנים את המשפחה ומתמודדים עם משימות תפעוליות.

"בני זוג עשויים להתאבל אחרת", מסבירה נוה. "אחד ידבר והאחר יתכנס. הפער אינו מעיד על עוצמת הכאב או על הקשר, אך עלול ליצור בדידות בזוגיות. שיחה, הכרה בכך שאין דרך אחת נכונה, ובמידת הצורך תמיכה מקצועית, יכולים לסייע".

"ילדים נוספים מרגישים את השינוי בבית. יש להסביר להם בהתאם לגילם, לענות בפשטות ולאפשר להם לבטא עצב ובלבול; שתיקה מוחלטת, גם כשנועדה להגן, עלולה לעורר חוסר ודאות וחששות", היא מציינת.

החזרה לשגרה אינה חזרה למה שהיה

רגע מורכב במיוחד מגיע כשהסביבה חוזרת לשגרה והמשפחה עדיין באבל. שאלות תמימות, מפגש עם נשים הרות או יולדות, או חזרה לעבודה שבה כולם ידעו על ההיריון עלולים להכאיב במיוחד. "כדאי לתכנן את החזרה לעבודה: מה לשתף ועם מי, ואולי לבקש מאדם אחד לעדכן את העובדים ולומר מראש אילו שאלות אינן מתאימות כעת", היא מסבירה.

עוד היא מציינת כי גם למשפחה ולחברים אפשר להסביר מה עוזר למשל שיחה, עזרה מעשית או נוכחות שקטה. חשוב להכיר את הזכויות: ככלל, לידה משבוע 22 עשויה לזכות במענק לידה ובזכויות נוספות. "משפטי עידוד כמו 'יהיה עוד הריון' או 'לפחות יש ילדים בבית' עלולים לבטל את האובדן. אין צורך לפתור את הכאב. לעיתים די ב 'אני כאן איתכם', או בהקשבה ללא מילים'", היא מתארת.

ההיריון הבא מתחיל הרבה לפני הבדיקה החיובית

השאלה על היריון נוסף עולה אצל חלק מהנשים מהר ואצל אחרות לאחר חודשים, ואין מועד אחד שמתאים לכולן. לפני ניסיון נוסף מומלץ להיפגש עם הרופא המטפל, לעבור על תוצאות הבירור, לבדוק צורך בבדיקות נוספות ולתכנן את המעקב בהתאם.

"היריון אחרי לידה שקטה יכול להיות משמח ובה בעת מלווה בחרדה, וכל בדיקה ובמיוחד השלב שבו אירע האובדן עלולה להציף את הפחד. לכן כדאי לשלב תמיכה רגשית לפני ההיריון ובמהלכו, ולשתף את הצוות המלווה בחוויה ובחששות כדי שיתאים את הליווי ברגישות", אומרת נוה. "תינוק שייוולד בהמשך אינו מוחק את האובדן ואינו מחליף את התינוק שלא הגיע הביתה. אפשר לשמוח ובו בזמן להתגעגע, לחשוש ולהתאבל".

לא להשאיר את המשפחה לחפש לבד את הכתובת

נוה מציינת כי לידה שקטה מחייבת התבוננות באישה ובמשפחה כולה, והמשך הטיפול בקהילה צריך להיות יזום, מתואם ונגיש. מעבר לצוות הרפואי אפשר להיעזר במשפחה ובחברים, באחים ואחיות, בעובדים סוציאליים ובגורמי מקצוע מתחום בריאות הנפש, וכן בעמותות ובקבוצות תמיכה ייעודיות. המסר החשוב: "את לא לבד, ויש מי שילווה ויסייע".

"מערכת הבריאות בקהילה יכולה להיות נקודת אחיזה כשהכול התערער: לעקוב אחר ההחלמה, לזהות מצוקה רגשית, לחבר בין אנשי המקצוע וללוות לקראת ההיריון הבא. לא תמיד אפשר להעלים את הכאב, אבל אפשר לוודא שאישה שחזרה הביתה בידיים ריקות תקבל את המענה המתאים לה", היא מסכמת.