אזרחי ישראל חווים שגרת מלחמה ארוכה. לכאורה נראה כי רובנו מוצאים כוחות נפש מעוררי התפעלות, אך מתחת לפני השטח התמונה מורכבת הרבה יותר. יואב רודניקי, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת ברה"ן ילדים ונוער במאוחדת מחוז מרכז, מסביר כיצד ניתן להתמודד עם שחיקת מאגרי החוסן האישיים
ישראל מציינת כמעט שנה וחצי בתוך מלחמה ארוכה, שאת סופה טרם רואים. מלחמה שונה מכל המלחמות שהכרנו, שמעמידה את כולנו בפני מצבים שלא ניתן היה להתכונן אליהם מראש. זוועות השבעה באוקטובר, חיילים רבים שנופלים בהגנה על המולדת, אלפי מילואימניקים שפעם אחר פעם שוברים את שגרת חייהם ועוזבים את משפחתם לתקופה ממושכת בכלל זירות המלחמה, חוסר וודאות בעורף, חטופים בעזה – כל אלה מאתגרים ושוחקים את משאבי ההתמודדות, מה שעבד בתקופה אחת עלול לא לעבוד בהמשך, ותחושת איבוד השליטה מתגברים ומותירים אותנו בתחושה של אפיסת כוחות.
לצד זאת, רוב האנשים מוצאים בתוך עצמם כוחות נפש מעוררי התפעלות; קמים והולכים לעבודה כל בוקר, דואגים לתחזוקת הבית, מבלים, הורים מצליחים לשמור על המשפחה וילדים לומדים וגדלים. אבל התמונה מורכבת הרבה יותר. לצד התפקוד, רבים מתארים את המצב כאילו הם נמצאים במעין עננה של עצבות. אחרים מדגישים את המאמץ אותו משקיעים על מנת להתחמק מתחושות של עצבות וחרדה, ולהציג את הפן התפקודי, ה"שמח", ה"תקין".
זה בא לידי ביטוי אפילו בלוח השידורים בטלוויזיה. התקופה הראשונה של המלחמה אופיינה בשידורי חדשות אינטנסיביים. בהמשך, החלו להופיע תכניות ספיישל שעסקו בנושאי המלחמה והשלכותיה, אך עם הזמן ובהדרגה החלו לחזור ללוח השידורים תכניות ריאלטי שמהוות למעשה מעין אסקפיזם למצב. אולם בניגוד לשנים קודמות, הפעם התכניות הללו אינן מתעלמות מהמצב. הן מתייחסות באופן ישיר לנושאים הקשורים במלחמה, בין אם מדובר בחטופים, בחיילים בסדיר ובמילואימניקים, במפונים, בחללי המלחמה ובמשפחותיהם.
אז מה בעצם נכון לעשות? האם "לשקוע" בעצבות, בשגרת חיים שונה ההולמת לתקופה זו או שאולי עדיף לנסות לשמור על שפיות וחיים "נורמליים" ככל האפשר? כפי שצוין, נושא זה הוא מורכב, שכן מצד אחד כולנו זקוקים לתחושת השפיות ומצד שני זה מרגיש זר ומנוכר.
כמו בכל דבר, התשובה אינה חד משמעית ומה שמתאים לאחד לא מתאים בהכרח לאחר. ובכל זאת – איך נוכל כקולקטיב וכאינדיבידואל להתמודד עם שחיקת משאבי החוסן שלנו לאורך זמן? הנקודה החשובה היא לשאול את עצמנו מה מתאים לי לבצע על מנת להרגיש טוב? היכולת שלנו לנסות ולהתבונן על חיינו מפרספקטיבה רחבה, יכולה להאיר נקודות בתוך מה שנחווה חשיכה בחיים. ההתערבות הפסיכולוגית במצבים אלו יכולה להתמקד בהערות קטנות, הכוונה, וגם הקניית ידע כבסיס למחשבה. לכולנו תחומי חיים מגוונים ובכל אחד מהם דרכי התמודדות המתאימות לו.
עולם העבודה למשל מהווה נדבך מרכזי בחיינו כבוגרים. במצבי משבר מקום העבודה הופך לעוגן – בטוח, יציב – מפלט "מבעיות היום יום". אבל דווקא גישה זו מדגישה את הפער בין העבודה לבין שאר תחומי חיינו. ואז בסיום יום, אנו חשים מותשים, חסרי כוחות ובלי חשק "לחזור לחיים שלנו".
מה ניתן לעשות?
ראשית, להכיר במצב: חשוב שנבין מה עובר עלינו, נכיר בכך שאנו בבעיה. הבעיה לא חייבת להיות חריפה עם השלכות מרחיקות לכת. אבל גם תחושה של עייפות יתר בהשוואה לתקופות קודמות, התרחקות חברתית, חוסר חשק לבצע משימות – כל אלה איתותים שקורה לנו משהו. הכרה בבעיה תעזור לנו לכוון את הביצוע.
הדבר השני הוא איזון: קל מאד לצאת מאיזון, לברוח מהמציאות ולשקוע בעבודה. תמיד יהיו דרישות דחופות, תחושה של שליחות, הכנסה גבוהה משעות נוספות – כל אלה יכולים לשבש את האיזון בין העבודה להיבטים אחרים של חיינו. חשוב לשאול מה מצב האיזון בין העבודה חשובה ככל שתהיה, לבין גורמים המזינים אותנו?, כמו משפחה, פנאי, ספורט ועוד.
הדבר השלישי הוא תמיכה: היא יכולה להיות בצורה של קניית שירותים על מנת להפנות זמן לפעולות אשר גורמות לנו להנאה. לדוגמה אפשר לקנות אוכל מוכן ולחסוך את זמן רכישת המוצרים, ההכנה והניקיון. ניתן לתעל את הזמן הזה לצפייה בטלוויזיה, שיחה עם בן/ת הזוג, קריאת ספר או הקשבה למוזיקה. לחילופין אפשר להיעזר במדריך כושר שיוציא אתכם לריצה פעמים בשבוע. החליטו מראש על ימי חופש שאתם יוזמים לאו דווקא לשם "חופשה ארוכה".
נדבך חשוב ומרכזי נוסף הוא תפקודנו כהורים. שחיקת משאבי חוסן יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון נרחב של התנהגויות אצל ילדים בגילאים שונים. חשוב שנהיה מודעים לכך ונזכור שאלו תגובות "נורמליות" למצב "לא נורמלי". זה השלב הראשון – שלב הקבלה.
השלב השני הוא שלב התפקוד. חשוב שנשמור על תפקוד הילדים בצורה תקינה וסדירה ככל האפשר. זה אומר שהתנהלות הבית תתקיים בצורה רגילה כולל פעולות כמו שעות אמבטיה, שעות הארוחות, הכנת שיעורי בית, זמן טלוויזיה ואם אפשר גם להזמין חברים. לצד זאת, היות ואנו עדיין במלחמה, אסור להזניח פעולות של שמירה עצמית כמו כניסה מסודרת ומהירה למרחב המוגן.
תיווך: חשוב להסביר את המצב לילד בהתאם לגילו . מותר לציין שיש מלחמה, אך לעשות הפרדה ברורה בין סכנה אמיתית לדרכי התמודדות. כך אנו מחזקים את תחושת השליטה בסיטואציה.
ההבנה שיש דברים עליהם אנו שולטים ודברים כאלה שלא, עוזרת לנו להתמודד כי היא מחזירה את תחושת השליטה על המציאות ומקטינה את תחושות חוסר האונים המאפיינות את התקופה. לדוגמה, אני שולט ביכולת שלי להמשיך לחייך, להשרות אווירה נינוחה ככל האפשר, בשעות השינה, תזונה נכונה, פעילות גופנית. אני שולט בזמן המסכים שלי ובסוג המידע אליו אני חשוף. לצד זאת אני לא שולט בדעות ובמעשים של אחרים, אני לא שולט על המציאות הביטחונית.
יש לזכור שהתמשכות המלחמה מציבה בפנינו אתגרים קשים ומורכבים מאוד. ביצוע פעולות פשוטות תוך הפניית תשומת לב עליהם, יכולה להחזיר ולו במעט את תחושת השליטה בחיים וכך את ההרגשה הטובה. שמירה על כללים אלו תעזור לנו לעבור תקופה קשה זו, ותקטין בצורה משמעותית משקעים של חרדה גם בעתיד.
