בתה כתבה בנושא פוסט ויראלי ברשתות וריגשה מדינה שלמה: "במשך 32 שנה אמא חיה עם ייסורי מצפון על כך שעלתה לארץ לבד, היום נסגר המעגל"
זה נשמע כמו תחילתו של תסריט קולנועי משובח, אך זוהי המציאות של הפליטים מאוקראינה: זויה סאטאנובסקי, אחות ותיקה במרפאת מכבי שירותי בריאות בנתיבות אשר מוכרת ברחבי העיר, טסה לפני חודשיים לאוקראינה כדי לסעוד את אביה בן ה-93 ואמה בת ה-83 שמצבם הבריאותי התדרדר. היא לא האמינה שמלחמה תפרוץ והיא תיקלע יחד איתם לסכנת חיים. במבצע מורכב שארך כ-64 שעות היא הצליחה במאמץ רב להביא אותם לישראל. המסע המפרך החל בנסיעת חילוץ ארוכה מקייב ללבוב, לאחריה חצו את הגבול לסלובקיה שם בנה וחתנה של זויה אשר טסו במיוחד מהארץ, פגשו אותם. מסלובקיה המשיכו יחד להונגריה ומשם בטיסת חילוץ לארץ. השבוע הם נחתו בשלום בנתב"ג והוריה של זויה השלימו את תהליך העלייה באופן רשמי.
במשך כל ימי הלחימה, בתה של זויה, בטי סאטאנובסקי, עקבה בדאגה מורטת עצבים מהארץ אחר מצבם של אמה ומשפחתה. היא כתבה מכתב קורע לב, על ההתמודדות של משפחתה בימים טרופים אלו שפורסם באופן ויראלי ברשתות החברתיות וריגש מדינה שלמה. במכתב היא מספרת בגילוי לב על האתגרים שהיא ומשפחתה עברו, בזמן שהאמא נשארה 'כלואה' באזור מלחמה בלי יכולת לחזור. "כולם שואלים אותי איך אמא שלך נשארת באוקראינה ולא חוזרת", היא ציינה בפתח הפוסט. "אמא שכל חייה הייתה משימתית ומסורה לעבודה דאגה למטופלות איך יסתדרו בלעדיה ומי ידאג ויתן מענה 24/7 כי כזאת היא. תמיד שם עבור כולם. היא הודיעה שהיא טסה, כי אחרת אם חס וחלילה יקרה משהו – היא לא תסלח לעצמה".
בטי אשר פחדה מהתפתחות של מלחמה בין רוסיה לאוקראינה כבר לפני חודשיים עם תחילת המתיחות בין המדינות, הקדימה תרופה למכה והטמינה במזוודתה של זויה את המכתב אותו מצאה רק כשנחתה בקייב: "ביקשתי רק דבר אחד: שאם תהיה מלחמה, שתחזור". מוסיפה בטי: "הם חיו בעוצר. מי שהסתובב נחשב למרגל רוסי. אמא ענתה רק לבני משפחה בטלפון, מחשש למעקבים של הרוסים. הם שהו במשך שבועיים על הרצפה במסדרון בין הבית למעלית אשר היה המרחב 'הכי מוגן שיש' – הם שמו שם אספקה של אוכל, שתייה ונרות. הם ישנו שם על מזרונים, והבית מוחשך כדי שאף אחד לא יראה אותם".
כאמור, השבוע אמה יחד עם הסבא והסבתא נחתו בישראל שלמעשה הפכו לעולים חדשים באופן רשמי. כך היא סיכמה: "יש גיבורים ששומעים עליהם מסיפורים של אחרים והיום זכיתי להכיר גיבורה אמיתית – אמא שלי. אליה הצטרפו שני אזרחים חדשים שעזבו הכל מאחור ועשו עלייה לארץ ישראל סבא בגיל 93 וסבתא בגיל 83. אני מצטערת על הדרך שהיו צריכים לעבור שוב בחייהם כניצולי שואה ומעריצה אותם על האומץ לקום ולשנות – ברוכים הבאים לארץ ישראל ותודה למתנדבים המדהימים שעשו להם קבלת פנים הכי חמה ישראלית ואוהבת שאפשר לראות רק במדינה שלנו וריגשו עד דמעות".
