רעיית נשיא המדינה מיכל הרצוג, אירחה היום, יום שני, ב׳ בניסן, 31 במרץ, את טקס הענקת פרס רעיית הנשיא לשירה עברית לזכרה של הגב' נחמה ריבלין ז״ל לשנת תשפ״ה.
הפרס, המציין את שנתו השישית, מוענק בשיתוף האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה עו״ד בן ציון פיגלסון, במטרה לטפח שירה עברית איכותית, לעודד משוררות ומשוררים להעשיר את עולם השירה הישראלי ולתרום לקידום התרבות בישראל.
רעיית הנשיא וחברי הוועדה סברו שבמיוחד בימים אלה בהם הרוח הישראלית מפעמת בעוז יש לתרבות ובפרט לשירה העברית כוח תרבותי בחברה ובמדינה.
הפרס הראשי הוענק לשחר-מריו מרדכי על ספרו "עבור את הלילה בלוע האש". בספרו מתכתב שחר על החוויה האישית שלו כבן לאב שנפצע קשה מפגיעה ישירה בטנק במלחמת ששת הימים.
בנוסף, הוענקו שלושה ציונים לשבח, למשורר ולמשוררות ווביט וורקו מנגסטו, עומר ולדמן וספיר פז, על ספריהם. ווביט וורקו מנגסטו על ספרה "חסידת ירוסלם", למשורר עומר ולדמן על ספרו "פרקי תהילה", ולספיר פז על סיפרה "כמו אין מילים בעולם".
הפרס גובש כיוזמה משותפת של רעיית נשיא המדינה לשעבר נחמה ריבלין ז״ל, והאפוטרופוסה הכללית לשעבר הגברת סיגל יעקובי, במטרה לממש את עזבונו של ד"ר גרדנר סימון ולמען קידום השפה העברית.
בראש הוועדה אשר התכנסה השנה עמד פרופ׳ מירון איזקסון, ויחד עימו התכנס חבר שופטים שכלל את מר חנן אלשטיין, הגב' שירי לב ארי, הגב' בלהה בן אליהו והגב' ענת ריבלין. חברי הועדה נבחרו על ידי בית הנשיא והאפוטרופוס הכללי.
רעיית נשיא המדינה פתחה את דבריה: ״אז מה יש בה, בשירה, שמסוגל לחצות מרחקים עצומים, כמו המרחק בין שני זרים, ולהקים גשר אמיתי גם בין לבבות שמעולם לא נפגשו. לשאלה הזו יש, כמובן, תשובות רבות. לא סתם למילה קוראים גם "תיבה" היא משיטה אותנו על פני מים סוערים, במבול או במי היאור, ויש בכוחה להציל נפשות.
היום, נפלה בחלקנו הזכות להעניק למשורר הנפלא – שחר מריו מרדכי את הפרס לשירה עברית, על שם גרדנר סימון, לזכרה של הגב' נחמה ריבלין, על ספרו "עבור את הלילה בלוע האש". שיריו של שחר מזכירים לכולנו שהמלחמה לא נגמרת בהפסקת האש. ומחייבים אותנו לזכור ולא להפקיר את מי שעדיין נלחם, את מי ששדה הקרב עמוק בתוכו, את מי שעבורו המלחמה הפכה נצחית. כמי שפוגשת בפצועים רבים – בגוף, אך רבים אף יותר – בנפש, הקריאה הזו היא קריאה הכרחית עבורנו, בעת הזאת ותמיד.״
בהמשך דבריה התייחסה ואמרה: ״רבים ורבות, נפלאים ונפלאות הגישו את ספריהם לוועדת הפרס. ככל שהלשכה התמלאה בספרים ובשירים – הלב התמלא נוכח הגיוון והעושר העצומים שנפרסו לעינינו. זכינו לשירה חיה, פועמת ומרגשת, שעולה מכל קצות הארץ ומכל גווני החברה. אני מודה מעומק הלב לוועדת הפרס היקרה שהפליאה לבחור.״
נציג הזוכים שחר-מריו מרדכי:״כדי לראות את התקווה יש להראות אותה. השפה העברית מראה לנו (משוררת לנו) שכשם שבלי מים אין חיים, כך בלי תקווה אין חיים. והיהודים הם עם מקווה. היהודים כתבו כי הם קיוו; והם קיוו כי הם כתבו. בזכות הכתיבה יש לנו תיעוד של שרשרת הדורות (אילנות יוחסין) ושל ההיסטוריה שלנו. מכל עמי הקדם אנחנו העם היחיד שתיעד את תבוסותיו, את מפלותיו, את גלותו, את מגילת איכה שלנו ("גדול כים שברנו") כמו היום – שברנו כה גדול, גדול כים. אם לא נכתוב ונתעד את מפלתנו, לא נצא מזה בחיים.״
