ההיפ הופ התחיל בשנות ה-70 בניו-יורק כמחאה נגד ההפליה שנוצרה נגד קבוצות המיעוט אשר לא קיבלו אישור כניסה למסיבות דיסקו שהיו פופולריות באותו הזמן. קבוצות המיעוט החליטו להקים מסיבות רחוב משלהן ולשלב בהן מוזיקת היפ הופ שאותה ביצעו זמרים אפריקאיים אשר היו מפורסמים בזמנו. עם הזמן הגיע המושג "ברייק" שהיה פופולארי במוזיקת ההיפ הופ. ה"ברייק" הוא למעשה אפקט שנוצר כאשר התקליטן היה עוצר בפתאומיות את הדיסק המתנגן, ומחזיר אותו לפעולה באופן מידי, ומכאן הגיע ריקוד ה"ברייקדאנס" המפורסם.
עם הזמן כאשר הבחינו שמוזיקת ההיפ הופ יצרה השפעה גדולה על החברה, התחילו מוזיקאים רבים לחבר מילים למוזיקה. נוסף על כך, במקביל להיפ הופ התפתחה מוזיקת הראפ. זמרים רבים חיברו מילות מחאה למנגינת ההיפ הופ והופיעו על הבמה כדי לעורר את תשומת לבו של הקהל.
איך ההיפ הופ מתקשר אלינו לחיים?
כאשר סגנון ההיפ הופ התחיל להתפתח, ויותר זמרים החלו להופיע בפני הקהל, הוא התייחס יותר לחיים האישיים של הזמרים. מילות ההיפ הופ כללו פואטיקה אשר הייתה פונה לקהל הרחב והייתה מזכירה לכל אחד את המציאות שלו, ובנוסף יצרה אצל הקהל את התחושה שהמילים נכתבו עליהם, ולכן, כל אחד ראה את ההיפ-הופ כשיר אישי.
ההבדל בין ההיפ-הופ האמריקאי להיפ-הופ הישראלי
ההיפ-הופ הישראלי צמח מההיפ-הופ האמריקאי, לא היה בו שינוי משמעותי פרט למילים ולשירים ולמשמעות, אך הוא הובא על ידי איש מאוכלוסיית המיעוט בארץ על מנת להביע מחאה נגד החברה אשר מפלה את קבוצתו.
ההיפ-הופ הישראלי עבר שינויים עם השנים ונוסדו המון הרכבים וזמרים יחידים, וכיום ההיפ הופ הישראלי עוסק גם כן במחאה, אשר מערבת נושאים פוליטיים שונים. זאת לעומת ההיפ-הופ האמריקאי אשר מתמקד יותר במחאה החברתית.
כיום ההיפ-הופ האמריקאי שינה כיוון והתחיל להתרכז בזמרים אשר מנצלים את המוזיקה המקפיצה לשיווק העצמי.
להיפ הופ היסטוריה ארוכה – מאז שהוא החל את דרכו בשנות ה-60 וה-70 ועד לימינו. על ידי התפתחות וניצול הבמות, זמרים רבים הצליחו ליצור שקט ושלווה ואהבה בין הקהילות. המוזיקה החדשנית חיברה בין אנשים שונים
