הבינה המלאכותית היא כלי עזר נפלא כמעט בכל תחום- במדע, בעסקים, בתרבות, ברפואה ועוד. אך כאשר אנו מבקשים לפתח את החשיבה היצירתית שלנו או להיעזר בבינה כדי להגיע לתוצרים מקוריים, מתגלים אתגרים לא פשוטים.
כמה פעמים יצא לנו להיתקל בבעיה כלשהי בעבודה או בצורך מסוים ומיד לפנות לבינה המלאכותית לקבל תשובה? כמעט תמיד התוצאה מכוונת אותנו לכיוון חשיבה מסוים, וכך נוצר קיבעון. אנחנו כבר מותנים לדרך שבה הבינה הציעה לנו לחשוב, וקטן הסיכוי שנפרוץ את המחשבה לכיוון חדש ומקורי משלנו. יצירתיות זקוקה לפתיחות, לסבלנות ולאומץ להישאר לרגע בלי תשובה מוכנה.
הבינה המלאכותית מתוכננת למזער טעויות, כמעט להימנע מהן לחלוטין. אך חשיבה יצירתית נולדת לעיתים דווקא מתוך טעות. הפניצילין, הפוסט-איט ואפילו המיקרוגל- כולם תוצרים של טעות מקרית שהפכה לגילוי מהפכני, מתוך יצירתיות האדם. כדי לטפח יצירתיות, עלינו לאפשר מקום לטעויות, לסטייה מהמסלול ולחוסר השלמות.
כאשר אנו נדרשים לפעול ביצירתיות ונעזרים בבינה מלאכותית, היא מתוכנתת לתת תשובות מנומסות ולהגיד שכמעט כל מה שאנחנו עושים הוא טוב. אבל לפעמים, מה שאנו באמת זקוקים לו זה ביקורת בונה שתגיד שהרעיון שלנו לא תמיד הכי מוצלח. יציאה מהגבולות הללו נועדה לאפשר לחשוב גם על רעיונות חריגים, קיצוניים או מפתיעים. רק פתיחות רחבה לכל כיוון או ביקורת מאפשרת להגיע בסופו של דבר לרעיון חדשני באמת.
כשיש לנו תשובה זמינה בכל רגע, קל לוותר על המאמץ הקוגניטיבי. אך החשיבה היצירתית בראשנו היא כמו שריר: אם לא נאמן אותה, היא תתנוון. שימוש מופרז ב AI- גורם לנו להסתמך "באופן עיוור" על התשובות המוכנות אוטומטית במקום לפתח בעצמנו את היכולת לשאול, לנתח ולהמציא.
הבינה המלאכותית יודעת לחקות רגשות, לנסח טקסט מרגש, ליצור תמונה נוגעת ללב או להלחין מוזיקה סוחפת. אבל היא אינה מרגישה דבר מכל זה. היצירתיות האנושית שלנו נובעת מרגש אותנטי: משמחה, מכאב, מתשוקה או ממאבק אישי. זהו הממד שמעניק ליצירה את העומק והייחוד, והוא חסר לכלי טכנולוגי- גם המשוכלל ביותר.
חשוב לזכור שהבינה המלאכותית אינה אויב היצירתיות, אלא כלי עזר אדיר. אך כדי לשמור על החשיבה הייחודית שלנו, אנחנו חייבים להיות מודעים לסכנות שבהסתמכות יתר: קיבעון, ניוון, אחידות מחשבתית וחוסר רגש. אם נשתמש בה בחכמה – כשותפה ולא כמחליפה, נוכל ליהנות מהיתרונות האדירים שלה מבלי לאבד את המנוע האנושי של היצירתיות.
כותב המאמר הינו רן שמשוני, סמנכ"ל חברת 'פסיפס' להדרכות בתחומי החברה והעסקים.