בין תקווה לייאוש, בן תבוסה לגבורה, תמונות מהקבינט המשפחתי.
מפעל ספרותי – תיעודי מסוג זה טרם נכתב בישראל, שלושה כרכים , עבי כרס , של תיאור יומי מאז טבח שבת שמחת תורה, תיעוד הנע בין "הותר לפרסום" לבין חילוץ חטופים, בין מחאות סוערות לבין עצרות תמיכה בגיבורי האומה, בין זיכרון לגעגוע.
המחנך והסופר, עמנואל בן סבו, כותב הטרילוגיה אומר, "מי היה מאמין שהמלחמה אשר נכפתה עלינו בעטיו של טבח שבת שמחת תורה, תארך זמן רב כל כך, שתגבה מחירים נוראיים ותחשוף את יופיו וייחודו של העם היהודי, אשר מהאפר התרומם, פשט מעליו את מדי התבוסה ולבש את בגדי הגבורה, נלחם את מלחמת התקומה והקוממיות של עם הנצח.
בספריי אלה אני פותח צוהר למטה הביטחוני והקבינט משפחתי המרחב בימי מלחמה אלה.
כל ספר מתעד מאה ימי מלחמה, הספר הרביעי נכתב בימים אלה, בתפילה שיהיה הספר האחרון, בנושא יומן מלחמה."
"כאשר קיבלתי החלטה לכתוב יומן מלחמה ולתעד את שגרת חיי המשפחה שהתרחבה מאז טבח שבת שמחת תורה, לא העליתי בדעתי כי נגיע ליום זיכרון לטבח, אחרי 365 ימים," אומר המחנך והסופר, עמנואל בן סבו, אשר תעד בכל יום את הרוח המשפחתית והרוח הלאומית, בימי שגרת המלחמה.
בדברי הפתיחה לספר הראשון כתב מחנך והסופר, עמנואל בן סבו, "בעת תפילת שחרית בשבת שמחת תורה בין "ברוך שאמר" ל"נשמת כל חי", החלו התלחשויות מסביבי, פנים מכורכמות, מבטים מהורהרים וחזן עטוף טלית המתפלל בדבקות ובשמחה.
טבח שבת שמחת תורה התשפ"ד, כתב פרק נורא בהיסטוריית העם היהודי השב למולדתו, פרק של צער ודמע, כאב וייסורים, פרק של תקומה ותחייה, תקווה ואמונה, פרק של הרוח היהודית-הישראלית שניעורה מחדש ומנשבת מאז במלא תפארתה.
שבנו לביתנו, מראות הילדות ממלחמת יום הכיפורים ליווני עד לביתי, הבנו מרסיסי שמועות שהתרחש אסון, ברם, לא ידענו עד כמה עצום ונורא הוא, מאכלי החג, שקיות שמחת תורה נותרו יתומים, המתנו לגיוס בננו בכורנו וחתננו בצו-8, מלחמה.
לאחר שהסעתי את בני בכורי למקום הכינוס בצאת החג לצד אחריות
הגדולה, לצד החובה לחזק את בני משפחתי, לצד ביצור הביטחון משפחתי, קיימנו ישיבת היערכות ראשונה בקבינט המשפחתי שנוצר באופן הטבעי, חדרי הבית חולקו מחדש, כלתנו ונכדינו נותרו עימנו, בתנו וחתננו.
הממ"ד הוכן, האביזרים החשובים הוכנסו, ריח של מלחמה עמד אוויר האוויר היה דחוס מאין כמותו, אוויר של הלא נודע.
התיישבנו לאחר השכבת הנכדים לשיחת ונטילציה ראשונה, שיחת תחושות ורגשות, שיחה על הפחד והחרדה, על המחיר הנורא, על הכל, זו הייתה שיחה שנמשכה שעה ארוכה, אט אט עלו אחד אחד לחדרם, בבוקר ישתפו במה שהיה ברור, אף עין לא נעצמה, המחשבות נשאו אותם למחוזות היגון והאימה.
כשהשלווה המדומה ירדה על הבית, לפנות בוקר, פתחתי את מחשב והתחלתי להקליד את יומן המלחמה, לא שיערתי אז כי כתיבת יומן המלחמה האישי-המשפחתי תארך זמן רב כל כך, מאז, בכל יום, כתבתי את שגרת חיינו בצל המלחמה בדרום ובצפון.
הספר שלפניכם "הותר לפרסום", הינו הצצה מיוחדת למשפחה גילה,
משפחה יהודית-ישראלית המתמודדת עם הימים המורכבים והמאתגרים, דפים אלה הינם דפי עדות מאירועי יום יום.
תודה לבורא עולם על שנטע בי חן ושכל טוב, תודה למשפחתי האהובה, לרעייתי, לבננו, לבנותינו, לכלתנו, לחתננו לנכדינו, שהם היו חומת המגן שלנו מול טלטלות השעה, שהיו כצוק איתן מול סערות היום, תודה על שהיינו בחודשים משמעותיים אלה ביחד.
מוזמנים להיכנס לבית אחד, של משפחה אחת, בעת מלחמה אחת ומציאות אחת."
הספרים יצאו בהוצאת ספרי האיכות, "עכשיו אפשר", נמצאים בצומת ספרים ובסטימצקי.
