תערוכה מיוחדת של הזוכים והזוכות בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים תיפתח באגף הנוער והחינוך לאמנות

0
150
צילום: יחצ

המאיירת ענת ורשבסקי היא כלת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע”ש בן-יצחק לשנת תש”ף, על ספרה “זרבבל וזלפה”. עוד החליטו השופטים להעניק ציון-לשבח למאיירים: נעמה בנזימן על  איוריה לספר “נוני ונוני-יותר”, איתי בקין על איוריו ל”ספר השתיקות (הממש חשובות!)”, עמר הופמן על איוריו לספר “הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר” ועינת צרפתי על איוריה ל”ארמון בחול”. תערוכה מיוחדת של המאיירים הזוכים תיפתח ב- 28.12.20 באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון

מוזיאון ישראל, ירושלים יקיים בשבוע הבא (28.12.20) טקס מיוחד לכבוד הזוכות והזוכים בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע”ש בן-יצחק לשנת תש”פ. הפרס הדו-שנתי מוענק מאז 1978, והשנה זו הפעם ה- 21.

 אורנה גרנות, אוצרת ספריית האיור של מוזיאון ישראל: “איורים הם יצירות האמנות הראשונות שאנו פוגשים בילדותנו. במפגש עם איור משובח מתקיימים כל המאפיינים של התבוננות ביצירת אמנות מעולה: העונג, הריגוש, פענוח המסר וזיהוי התקופה והמקום. מוזיאון ישראל מייחס חשיבות לעידוד מאיירים של ספרי ילדים, ולמטרה זו הוקמה קרן בן-יצחק, אשר פועלת מעל 40 שנה גם להעשרת אוסף ספרי הילדים המאוירים מכל העולם שנמצא בספריית האיור במוזיאון ישראל, הספרייה היחידה בארץ ואולי אף בעולם המסודרת לפי שמות המאיירים”.

 פרס האיור מוענק בראש ובראשונה על איכותה האמנותית של יצירת המאייר, וכן על רכיבי הספר האחרים: איכות הטקסט, העימוד, העיצוב וההתאמה לגיל הקורא. מועמדים לפרס הם ספרים שראו אור בראשונה מ-1 בינואר 2018 ועד 31 בדצמבר 2019 ושנדפסו בישראל.  חבר השופטים: אורנה גרנות (יו”ר), אוצרת-משנה לאיור ספרי ילדים, מוזיאון ישראל, פרופ’ עידו ברונו, מנכ”ל מוזיאון ישראל, מיכל בוננו, מאיירת ומרצה לאיור במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב , ד”ר רננה גרין-שוקרון, מרצה ומנהלת המרכז לספרות ילדים, המכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין, אלדד שאלתיאל, אוצר בכיר וממלא-מקום האוצר הראשי של אגף הנוער והחינוך לאמנות, מוזיאון ישראל.

 לצד ההכרזה על הזוכים בפרס תיפתח באגף הנוער והחינוך לאמנות גם תערוכה שבה יוצגו לקהל הרחב האיורים והספרים הזוכים. בחלק מיוחד של התערוכה מכתבים מצוירים שכתבו המאיירים ובהם הם מספרים על עצמם ועל תהליך היצירה של הספרים. כמו כן, מדי שבוע ביום שלישי יקיים אחד המאיירים מפגש עם הילדים ובו ישתף בתהליך האיור וישיב על שאלות.

 פרופ’ עידו ברונו, מנכ”ל מוזיאון ישראל: “הענקת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים היא חלק מפעילות חינוכית רחבה וארוכת שנים שמטרתה להדגיש את החשיבות של יצירה מקורית, רעננה ופורצת דרך. החיבור בין האיור לבין הסיפור ביצירות הזוכות מצית את הדמיון, מגשר בין עולמות ומשקף את איכויות התרבות החזותית ביצירה הישראלית”.

התערוכה תיפתח לקהל הרחב ב- 29.12.20 בספריית אגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל. טקס חלוקת הפרסים יתקיים באירוע “זום” ובפייסבוק לייב בדף מוזיאון ישראל ב-28.12.20 בשעה 19:00

להלן שמות הזוכות והזוכים:

צילום: יחצ

כלת הפרס

ענת ורשבסקי

זְרֻבָּבֶל וזלפּה

מאת: רונית חכם

אגם ילדות, 2019

“בשכונה אחת ברחוב אחד באותו בניין דלת מול דלת חיו שני שכנים – זרבבל וזלפה. השניים לא הפסיקו לריב על שטויות, על כל עניין הכי קטן: למה קנית עציץ? למה שתית מיץ? למה יש לך משקפים? למה נעלת מגפים?”

מריבות וסכסוכים מתוארים בספר הזה בפרספקטיבה חדשה, אמיצה ומרהיבה. צמד השכנים זרובבל וזלפה מתקוטטים ומתנצחים בכל זוג עמודים, בכל דרך וצורה. בתוך כך הם גדלים ומתקטנים, מתרחבים  ומתמתחים, ויחד איתם גדל וקטן גם הטקסט, מתעגל ומשתולל. אותיותיו מחברות אותו לציורים, מהדהדות את ויכוחיהם הקולניים של זרובבל וזלפה והופכות אותם להתגוששות מופרעת ובלתי פוסקת של צבע וצורה.

מדף לדף גובר קצב האירועים, והאיור הנועז המשמש גם בתפקיד אורייני מקבל איכויות מופשטות. הפתרון שמוצאים השניים אשר “עוצרים וקוראים: אחת, שתיים שלוש… מפ-סי-קים!” מצליח לעצור את מריבותיהם רק כדי לתחזק את מציאות הסכסוך שמתחיל כבר בדף הבטנה הקדמי  ועתיד להמשיך גם אחרי דף הבטנה האחורי. האיור הפרוע והמכוער לכאורה יחד עם הטקסט הפוליטי-האוניוורסלי עושים את הספר ליצירת אמנות מורכבת, אשר מציעה אולי לילדי המחר אופציה לאקטיוויזם פרגמטי שיש בו גם יופי.

צילום: יחצ

ציון לשבח

נעמה בּנזימן

נוני ונוני-יותר

מאת: נעמה בנזימן

עם עובד,  2019

נוני חי בביתו הקטן בקצה היער. הוא מתאמן בקפיצות ואף הופך לאלוף היער בקפיצות עד שיום אחד מופיע מן הקצה השני של היער נוני-יותר, והחברות המשמחת בין השניים הופכת לתחרות איומה. הסיפור שכתבה וציירה נעמה בנזימן משקף ראייה מעמיקה ומורכבת של עולמם הרגשי של ילדים. תבנית הספר הקטנה יחסית הולמת את הידיים הקטנות שיאחזו בו, אך הנושאים שמתוארים בו אינם קטנים כלל. הטקסט המאופק מיטיב לתאר, ולא באופן דידקטי, תחושות של קנאה יוקדת וזעם, ויותר מכך – נותן מקום גם לקושי לסלוח ולהתפייס.

 כל הרגשות העזים האלה עוברים בידיה של נעמה בנזימן מטמורפוזה אמנותית המתבטאת בכל פרט בספר ובעיצובו. הכחול והאדום שנבחרו לשמש בו הופכים לגיבורים בפני עצמם, ומעבר לביטוי המריבה בין החברים, יש בהם משום הד לאיוריה של תמרה ריקמן לספר ‘מיץ פטל’. הטיפוגרפיה הידנית, שהיא ציור בפני עצמו, לא רק מבטאת את רגשות הגיבורים אלא מהווה בעצמה מחווה לאותו ספר שחיברה חיה שנהב. כך, ברמיזותיה ל’מיץ פטל’ האייקוני, מעניקה בנזימן רובד נוסף לסיפורה שלה, מתחברת לעברם הספרותי של הילדים, מעניקה פרשנות חדשה לחיפוש הזהות ויוצרת תמהיל אמנותי מורכב בין תמונה לטקסט שרק מאייר יכול לברוא.

צילום: יחצ

ציון לשבח

איתי בֶּקין

ספר השתיקות (הממש חשובות!)

מאת: אורן לביא

כתר, 2018

“ילד אחד שותק כי הוא נותן למחשבות שלו לגדול / ילד אחר שותק כי הוא מפחד לשאול / ילד עם סוד גדול  / שותק אותו עמוק כדי שלא ינזול”. ב”ספר השתיקות (הממש חשובות!)” אין עלילה ואין דיאלוגים אלא אוצר בלום של סיבות שמניחות לשותקים ומצדיקות את שתיקותיהם. איורו בידי איתי בּקין מעניק לטקסט הפיוטי מאת אורן לביא פרשנות מרחיבה שממריאה אל מחוזות הדמיון וצוללת למעמקיו.

 בּקין הופך את כל סוגי השתיקה למרחב שמשלב מצבים ממשיים מן המציאות החיצונית עם מנעד רחב של רגשות ומחשבות מן העולם הפנימי. הוא לוקח את הקורא למסע שתחילתו בשפה הקסומה ובתובנות הרכות של לביא וסופו בתמונות מרהיבות שגיבוריהן הם הילדים השותקים. איוריו מסייעים לכל ילד שותק לספר את הסיפור שלו. רק בתמונה האחרונה מתקבצות כל השתיקות יחד לגן משחקים  אחד.  זהו צמד העמודים היחיד בספר שאין בו מילים, והוא גורם לקורא להתבונן באופן חדש בשתיקה. אם בתחילת הספר היא נראתה חריגה או מופנמת, הרי שבסופו היא נוכחת כבחירה רוחנית שאפשרית לא רק לבד אלא גם ביחד.

צילום: יחצ

ציון לשבח

עמר הופמן

הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר

מאת: עמר הופמן

טל מאי, ידיעות אחרונות, 2019

שמו הארוך של הספר מגלה את הסוף כבר מן ההתחלה, וכך מנכיח את הטון האבסורדי המלווה אותו. מחברו  והמאייר שלו, עמר הופמן, מבטא בו את ההומור הפרוע של הפנטזיה הילדית, להעלים את בני המשפחה (ואפילו את הכלב) במגוון דרכים. משאלה כמוסה של קטנים (וגדולים) הופכת קונפליקט אישי או משפחתי לסיפור הומוריסטי פורץ גבולות ושובר מסגרות.

 הופמן מייצר בו שפה משולבת שמגמישה את המעבר בין המילולי לחזותי, הופכת מילים לדימויים ומעצימה את הדרמה. מבלי לכתוב מילה אחת מיותרת, ציוריו מגלים לקורא את יואב שנוקט בכל פעם תחבולה משעשעת אחרת כדי להעלים בזה אחר זה את בני משפחתו. כמאייר הופמן מאפשר למילים להופיע לא רק ליד האיורים אלא גם כבועות קומיקס המקדמות את העלילה, וכאשר הוא מעצב אותן בטיפוגרפיה ידנית, מוגדלת ואקספרסיווית המשתלטת על זוגות עמודים, הוא מעניק להן את התפקיד הראשי. בכפולות אלה, הצועקות בקולי קולות את הצעקות הביתיות, מתבסס הטון החצוף והאבסורדי של הספר. הדרמה המשפחתית מתוארת בסגנון קריקטורי מושחז, והסגנון החופשי הפרוע והחתרני מצליח  לחקות ציורי ילדים וגם להעביר את משאלת הלב הכמוסה באופן מורכב אך נגיש לילדים.

צילום: יחצ

ציון לשבח

עינת צרפתי

ארמון בחול

מאת: עינת צרפתי

כתר, 2019

עינת צרפתי בראה עולם שלם ועשיר שכולו חול… גיבורת העולם הזה היא ילדה שמכריזה ועושה: “אני אוהבת לבנות ארמונות. אז בניתי ארמון בחול”. כך נבנה הארמון לנגד עיני הקוראים, ובעזרת מעט מילים נדמה שצרפתי מצליחה לגרום להם להאמין לקסם שמתהווה לנגד עיניהם (“ארמון אמיתי, עם גגות וצריחים וחפיר לתנינים”). בתוך הארמון העצום והמופלא טווה הגיבורה עלילה שלמה של נסיכות ואבירים בערבוביה, המשלבת בתוכה מחוות לאגדות קלסיות וציטוטים מספרים עכשוויים. צרפתי הסופרת והמאיירת מצליחה להפוך את החול לחומר שממנו מורכבת היצירה: תחילה כרקע ומצע, אחר כך  כחומר פלאי של ארמון שבתוכו מתרחשת חגיגה, ולבסוף בשיאה של ההילולה – כחומר טבעי, מגרד וחודרני, שמשמש נשק למשחקי/מלחמות חול בעזרת “קבובות”, ועד בואו של הגל הגדול שמוחק את הארמון ומעלים את יושביו, מסיים את הסיפור ומכין את הקרקע להתחלתו מחדש.

אין-ספור פרטים, עלילות מקבילות ומשחקי התבוננות מרתקים ומצחיקים מצדיקים את תבניתו הנדיבה של הספר, המצטיין במעברים חדים אך אמינים בין מלל רזה לתמונות עשירות ותיאטרליות. הספר הסוחף תרתי משמע משייט בחופשיות ממציאות לדמיון, מפליג עם קוראיו למחוזות פרועים ואז משיב אותם לקרקע המציאות.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here