נשיא המדינה יצחק הרצוג: ״יש רוב מוחלט בציבור שסולד עד עמקי נשמתו מקריאות מדאיגות: למלחמת אחים, לאי ציות לחוק ולאי ציות לפסקי דין. יש רוב ברור ומובהק בציבור שמסכים שיש צורך לשפר את מערכת היחסים הקיימת בין רשויות השלטון, ולעגן זאת בהסכמות רחבות ובחקיקת יסוד
הרוב הזה זועק לשיח בין הרשויות, לדיאלוג פורה – גם אם נוקב, ולהבנה שיש לנו לאן להתקדם במבנה השלטוני שלנו, ושהדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות הקשבה, שותפות והגעה להסכמות"
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, י״ב בניסן, 10 באפריל, בטקס השבעת השופטים בו הצהירו בפניו אמונים 35 מתמנים חדשים, ובראשם השופט נעם סולברג עם מינויו למשנה לנשיא בית המשפט העליון.
בטקס, הצהירו אמונים בפני נשיא המדינה 35 שופטים חדשים: משנה לנשיא בית המשפט העליון, חמישה עשר שופטים לבית משפט מחוזי, שלושה עשר שופטים לבית משפט השלום, שופט אחד לבתי המשפט למשפחה וחמישה רשמים בכירים.
מצ"ב עיקרי דבריו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג: "שופטות ושופטים יקרים, המינוי שלכם כאן היום – כשופטים בישראל, הוא ללא ספק רגע מרגש עבורכם, וגם עבור בני משפחותיכם שנמצאים כאן ובוודאי גאים בכם מאוד. מזל טוב! מוטלת עליכם היום אחריות כבדה מאין כמותה – לשפוט באופן הגון וצודק, ללא מורא וללא חשש, לפעול ברגישות, ולהכריע בתבונה. בזכותכם – השופטות והשופטים – העולם יוכל להתקיים. בשם מדינת ישראל, אני מברך אתכם ואת משפחותיכם היקרות, שהגעתכם למעמד הזה היא בוודאי גם – ואולי בעיקר – בזכותן.
כבוד השופט סולברג, ניסיון החיים שלך וכישוריך הרבים – כבנם של שורדי שואה מהולנד – שאול ויהודית היקרים, כקצין בצה"ל, כתלמיד חכם וכמשפטן פורץ דרך – באו לידי ביטוי לא פעם ולא פעמיים, כשהתמודדת בהצלחה ובאומץ עם סוגיות משפטיות מורכבות ומאתגרות. אני סמוך ובטוח שגם בתפקידך החדש כמשנה לנשיא בית המשפט העליון תמשיך לעשות חיל. במיוחד אני מבקש לברך כאן היום על החברות, ההערכה ההדדית ותחושת השותפות העמוקה שלך – עם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. שותפות על אף השקפות ועמדות שונות, לעתים, אשר אני תקווה שתהווה מודל לחיקוי עבור השופטות והשופטים המתמנים כאן היום, ועבור הציבור בכללו.
מכובדי, זו העת לחיזוק המכנה המשותף הישראלי, ואין מעמד מתאים יותר להדגיש זאת. בעוד דקות אחדות תצהירו כאן אמונים – כבוד השופטות והשופטים – קבוצה מרשימה ביותר, שמשקפת את פניו היפים של הפסיפס הישראלי; פסיפס עם מכנה משותף רחב ביותר, רחב הרבה יותר ממה שלפעמים נוטים להניח.
מהו אותו מכנה משותף ישראלי? בעיניי התשובה ברורה, והיא מתחילה בקביעה לפיה למרות מחלוקות העומק בתוכנו יש רוב מובהק בציבור בנוגע לכמה מושכלות יסוד. כך למשל – יש רוב מוחלט בציבור המבקש לשמור מכל משמר על זכויות האדם והאזרח. יש רוב מוחלט בציבור, שחפץ ברשות שופטת עצמאית, איתנה ובלתי תלויה, הכפופה אך ורק למרותו של הדין, שתגן על זכויות אלה. יש רוב מוחלט בציבור שמאמין שמערכת המשפט היא אחד היסודות הקריטיים עליהם נשענת חברה דמוקרטית. יש רוב מוחלט בציבור שסולד עד עמקי נשמתו מקריאות מדאיגות: למלחמת אחים, לאי ציות לחוק ולאי ציות לפסקי דין.
אוסיף ואומר, יש גם רוב בציבור – רוב ברור ומובהק – שמסכים שיש צורך לשפר את מערכת היחסים הקיימת בין רשויות השלטון, ולעגן זאת בהסכמות רחבות ובחקיקת יסוד. הרוב הזה הוא אותו רוב – המכנה המשותף, כאמור, והוא זועק לשיח בין הרשויות, לדיאלוג פורה – גם אם נוקב, ולהבנה שיש לנו לאן להתקדם במבנה השלטוני שלנו, ושהדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות הקשבה, שותפות והגעה להסכמות.
עלינו – על כולנו – לזכור שאנחנו בעיצומה של מלחמה, שיש לנו חטופים בידי האויב, ולוחמים בחזית, ומשפחות חרדות ודואגות, ופצועים, ומשפחות שכולות, ולחצים ואתגרים קשים ביותר מכל הגוונים והצורות, ומה לא. לכן במיוחד בעת הזאת, חיוני שנמצא את שביל הזהב בתוכנו.
כבר אמרתי ואני שב ואומר: אני עושה כל שביכולתי לפעול לאור המציאות הזאת, ואמשיך לפעול – בכל דרך שרק אוכל ובכל כלי שיש בידי, ולא ארפה מהמאמץ – לקדם הסכמות רחבות, לקדם צעדים את הקרע בתוכנו, לקדם מהלכים שישמרו עלינו כעם אחד במדינה אחת – יהודית ודמוקרטית.״
לסיום דבריי, מכובדי – רגע לפני חג הפסח, כולנו כואבים את הכיסאות הריקים סביב שולחן הסדר, ומבינים את החובה העליונה המוטלת על מדינת ישראל: לעשות כל מאמץ כדי שיתמלאו במהרה. אני מבקש, יחד אתכם, להוסיף מכאן תפילה וזעקה למען אחינו החטופים. בהגדה מיוחדת אותה העניקו לי משפחות חטופים שלשום, נאמר, ואני מצטט, כי: "השבת אחינו ושחרורם לחירות היא משימת דורנו". ברוח זו אני חוזר וקורא שוב ושוב – גם אם לעתים זה נראה לנו קשה ומאתגר, כקריעת ים סוף ממש, אנחנו מחויבים לעשות זאת. עלינו לקרוע עבור אחינו את הים, ולפעול בכל דרך, צעד וכלי העומדים לרשותנו כדי להביא אותם הביתה בדחיפות. את כולם – עד האחרון שבהם. זהו גם כן מכנה משותף ישראלי מובהק. כפי שאמר אלי שרעבי הגיבור: "זה לא ימין ולא שמאל, זה ישר!".
דברי הנשיא בטקס השבעת שופטים
במשנה במסכת אבות, מצוינים, פעמיים, שלושה דברים העומדים בבסיסו של העולם: פעם אחת נאמר כי: "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים". ובפעם השנייה: "על שלושה דברים העולם קיים – על הדין, ועל האמת ועל השלום". לימים, הסבירו חז"ל את ה'סתירה לכאורה': תורה, עבודה וגמילות חסדים – הם הדברים שהעולם נברא עבורם, בעוד הדין, האמת והשלום – הם הדברים שהעולם מתקיים בזכותם. כלומר – בלי דין, בלי אמת ובלי שלום – ניוותר בלי כלום. בלי קיום. ובמילותיו של "בעל הטורים": "על ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו – העולם קיים, כי אלמלא הדין – כל דאלים גבר".
שופטות ושופטים יקרים, המינוי שלכם כאן היום – כשופטים בישראל, הוא ללא ספק רגע מרגש עבורכם, וגם עבור בני משפחותיכם שנמצאים כאן ובוודאי גאים בכם מאוד. מזל טוב! מוטלת עליכם היום אחריות כבדה מאין כמותה – לשפוט באופן הגון וצודק, ללא מורא וללא חשש, לפעול ברגישות, ולהכריע בתבונה. בזכותכם – השופטות והשופטים – העולם יוכל להתקיים. בשם מדינת ישראל, אני מברך אתכם ואת משפחותיכם היקרות, שהגעתכם למעמד הזה היא בוודאי גם – ואולי בעיקר – בזכותן.
ברשותכם, אני מבקש להוסיף מילה אישית לכבוד המשנה לנשיא השופט נעם סולברג. אנחנו נמצאים היום ממש ימים ספורים לפני חג הפסח – חג החרות. ואני לא יכול שלא לחשוב על נערה צעירה, בת פחות מ-10, שבעיצומה של התהום האנושית האפלה ביותר – השואה, במחנה המוות ברגן בלזן, מצאה בתוכה תעצומות ועוז-נפש שקשה אפילו לדמיין, ועשתה הכל כדי לשמור על צלמה ודמותה – כיהודיה גאה.
אני לא יכול שלא להיזכר בסיפור של אותה נערה גיבורה, שבערב פסח – שם בלב המאפליה – אספה כמה חתיכת בצק קטנות, דחפה לתנור, החליטה שאלה המצות שלה, וכך, הפכה את "לחם העוני" הזה – לביטוי מוחשי לנצח ישראל. ואני לא יכול שלא להתרגש כאן היום, כנשיא מדינת ישראל, וכבנו של חיים הרצוג, שהיה ממשחררי ברגן-בלזן כידוע, כשאני רואה את אותה נערה – אותך יהודית היקרה – כשבנך מושבע כאן היום כמשנה לנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל, מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי.
כבוד השופט סולברג, ניסיון החיים שלך וכישוריך הרבים – כבנם של שורדי שואה מהולנד – שאול ויהודית היקרים, כקצין בצה"ל, כתלמיד חכם וכמשפטן פורץ דרך – באו לידי ביטוי לא פעם ולא פעמיים, כשהתמודדת בהצלחה ובאומץ עם סוגיות משפטיות מורכבות ומאתגרות. אני סמוך ובטוח שגם בתפקידך החדש כמשנה לנשיא בית המשפט העליון תמשיך לעשות חיל. במיוחד אני מבקש לברך כאן היום על החברות, ההערכה ההדדית ותחושת השותפות העמוקה שלך – עם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. שותפות על אף השקפות ועמדות שונות, לעתים, אשר אני תקווה שתהווה מודל לחיקוי עבור השופטות והשופטים המתמנים כאן היום, ועבור הציבור בכללו.
לפני כשנה נשאת – כבוד השופט סולברג – דברים באירוע משפטי. היה זה בעיצומה של המלחמה שאנחנו עודנו בתוכה – ובסמוך לחג פורים, ואתה אמרת כך, ואני מצטט: "בחודשים האחרונים, קיבלנו לדאבון-לב תזכורת מכאיבה כי צוררינו, מבקשי נפשנו, טרם הניחו לנו. כי מלחמה לאויבנו בנו – "מִדֹּר דֹּר". נתברכנו בניסיונו ובמורשתו של עם עתיק, המאפשר מבט עומק על אירועי ההווה; ראוי לנו לשאוב השראה מקדמונֵנו, בעומדם מול מבקשי נפשם. טוב נעשה אם נאמץ את עצת אסתר – 'לך כנוס: אחדות, והסתופפות תחת המכנה המשותף". עד כאן דבריך דאז, השופט סולברג.
ואכן, מכובדי, זו העת לחיזוק המכנה המשותף הישראלי, ואין מעמד מתאים יותר להדגיש זאת. בעוד דקות אחדות תצהירו כאן אמונים – כבוד השופטות והשופטים – קבוצה מרשימה ביותר, שמשקפת את פניו היפים של הפסיפס הישראלי; פסיפס עם מכנה משותף רחב ביותר, רחב הרבה יותר ממה שלפעמים נוטים להניח.
מהו אותו מכנה משותף ישראלי? בעיניי התשובה ברורה, והיא מתחילה בקביעה לפיה למרות מחלוקות העומק בתוכנו יש רוב מובהק בציבור בנוגע לכמה מושכלות יסוד. כך למשל – יש רוב מוחלט בציבור המבקש לשמור מכל משמר על זכויות האדם והאזרח. יש רוב מוחלט בציבור, שחפץ ברשות שופטת עצמאית, איתנה ובלתי תלויה, הכפופה אך ורק למרותו של הדין, שתגן על זכויות אלה. יש רוב מוחלט בציבור שמאמין שמערכת המשפט היא אחד היסודות הקריטיים עליהם נשענת חברה דמוקרטית. יש רוב מוחלט בציבור שסולד עד עמקי נשמתו מקריאות מדאיגות: למלחמת אחים, לאי ציות לחוק ולאי ציות לפסקי דין.
אוסיף ואומר, יש גם רוב בציבור – רוב ברור ומובהק – שמסכים שיש צורך לשפר את מערכת היחסים הקיימת בין רשויות השלטון, ולעגן זאת בהסכמות רחבות ובחקיקת יסוד. הרוב הזה הוא אותו רוב – המכנה המשותף, כאמור, והוא זועק לשיח בין הרשויות, לדיאלוג פורה – גם אם נוקב, ולהבנה שיש לנו לאן להתקדם במבנה השלטוני שלנו, ושהדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות הקשבה, שותפות והגעה להסכמות.
עלינו – על כולנו – לזכור שאנחנו בעיצומה של מלחמה, שיש לנו חטופים בידי האויב, ולוחמים בחזית, ומשפחות חרדות ודואגות, ופצועים, ומשפחות שכולות, ולחצים ואתגרים קשים ביותר מכל הגוונים והצורות, ומה לא. לכן במיוחד בעת הזאת, חיוני שנמצא את שביל הזהב בתוכנו.
כבר אמרתי ואני שב ואומר: אני עושה כל שביכולתי לפעול לאור המציאות הזאת, ואמשיך לפעול – בכל דרך שרק אוכל ובכל כלי שיש בידי, ולא ארפה מהמאמץ – לקדם הסכמות רחבות, לקדם צעדים שיאחו את הקרע בתוכנו, לקדם מהלכים שישמרו עלינו כעם אחד במדינה אחת – יהודית ודמוקרטית.
לסיום דבריי, מכובדי – רגע לפני חג הפסח, כולנו כואבים את הכיסאות הריקים סביב שולחן הסדר, ומבינים את החובה העליונה המוטלת על מדינת ישראל: לעשות כל מאמץ כדי שיתמלאו במהרה. אני מבקש, יחד אתכם, להוסיף מכאן תפילה וזעקה למען אחינו החטופים. בהגדה מיוחדת אותה העניקו לי משפחות חטופים שלשום, נאמר, ואני מצטט, כי: "השבת אחינו ושחרורם לחירות היא משימת דורנו". ברוח זו אני חוזר וקורא שוב ושוב – גם אם לעתים זה נראה לנו קשה ומאתגר, כקריעת ים סוף ממש, אנחנו מחויבים לעשות זאת. עלינו לקרוע עבור אחינו את הים, ולפעול בכל דרך, צעד וכלי העומדים לרשותנו כדי להביא אותם הביתה בדחיפות. את כולם – עד האחרון שבהם. זהו גם כן מכנה משותף ישראלי מובהק. כפי שאמר אלי שרעבי הגיבור: "זה לא ימין ולא שמאל, זה ישר!".
יחד אתכם אני מתפלל לרפואת הפצועות והפצועים בגוף ובנפש; להצלחתם ושלומם של חיילות וחיילי צה"ל; לנחמה ומזור עבור המשפחות השכולות; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה. יהי רצון שנזכה כולנו – כל בית ישראל, על כל גווניו, עדותיו, תפיסותיו, אמונותיו ואורחות חייו –
לחג של חרות אמיתית – לאחינו החטופים ובכלל; ולבשורות טובות בכל המובנים. תודה לכולכם, וחג חרות מבורך לכם ולמשפחותיכם.
